לא אחת אנו עדים לפגיעה גופנית, ולעיתים עד כדי מוות, המתרחשת כתוצאה משימוש במוצר. כיצד נדע האם מדובר במוצר פגום והאם יש את מי לתבוע? פעמים רבות קשה להוכיח כי נפל פגם במוצר מסוים עד כדי כך שגרם לנזק גוף למשתמש, על כן נחקק חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980. זהו חוק סוציאלי המטיל אחריות חמורה על היצרן, וקובע כי חלה עליו החובה לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שיצר, מבלי שיצטרך להוכיח אשמה מצד היצרן. החוק מרחיב וקובע כי יצרן הינו גם יבואן שייבא לארץ מוצר למטרות מסחריות ואף ספק של מוצר כשלא ניתן לזהות את היצרן או היבואן. חשוב לזכור שעל פי חוק זה האחריות הינה רק על נזקי גוף, ואם נגרם לאדם נזק אחר, כגון נזק לרכוש, התביעה תהיה בהתאם לפקודת הנזיקין. אז איך נדע מהו מוצר פגום? מוצר פגום הינו מוצר אשר מחמת ליקוי בו עלול לגרום לנזקי גוף ואשר בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול, והן לא ניתנו או שניתנו במידה שאינה מספקת. נטל ההוכחה במקרה זה יהיה על היצרן, שכן מוטלת עליו החובה לייצר מוצר באופן שלא יגרום נזק כזה, ומשארע הנזק ולא יודעים מה גרם לו, אז ראוי להטיל את החובה על היצרן. קיימים מספר סוגים של פגם במוצר: פגם בייצור– כאשר קיימת סטייה מסוכנת מדגם המוצר המקורי. מתרחש לרוב כבר בתהליך הייצור וגם היצרן רואה במוצר זה כפגום. בד"כ מתבטא בטכנולוגיה לא מתקדמת או שמסתמכת על ידע לא אקטואלי למשל, תרופות, פלקל, אסבסט וכו'. פגם בתכנון או בדגם עצמו, כלומר דגם המכיל סיכון למשתמש ועל התובע לשכנע את ביהמ"ש כי דגם זה אסור שיהיה בשוק. פגם בשיווק– האזהרות או הוראות השימוש אינן מתאימות. הכוונה בעיקר למוצרים שבשימוש בהם קיים סיכון מיוחד של תופעות לוואי, כגון: תרופות, צבע לשיער וכדומה. על אף האמור לעיל, החוק מעניק ליצרן מספר הגנות, כלומר 5 מקרים בהם לא ניתן לתבוע את היצרן: א. פגם מאוחר במוצר, כלומר הפגם נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו של היצרן, וזאת לאחר שהוכיח כי המוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות. במקרה זה אם היו רק בדיקות מדגמיות לא תחול ההגנה. ב. הגנת מצב המידע – בעת שהמוצר היה בשליטת היצרן לא יכול היה לדעת, לפי רמת ההתפתחות הטכנולוגית שהיתה בידו, כי אינו עומד ברמת הבטיחות הסבירה. ג. מוצר גנוב – על היצרן להוכיח כי שמר על המוצר מפני גניבה וכן התריע אחרים על הגניבה. ד. הסתכנות מרצון - מצב בו הנפגע ידע על הפגם ועל הסיכון הכרוך בו וחשף עצמו מרצון לאותו סיכון (סיגריות, אסבסט). ה. אשם תורם – דרישת החוק היא להתרשלות חמורה מצד הניזוק אשר תביא להפחתת סכום הפיצויים בהתאם למידת התרשלותו. התיישנות: על פי חוק זה, התיישנות הינה 3 שנים מיום גילוי הנזק או 10 שנים מיום ייצור המוצר. אולם חשוב לדעת כי גם אם חלפה תקופת ההתיישנות על פי חוק זה, עדיין יכול התובע לתבוע על פי פקודת הנזיקין או חוק הגנת הצרכן, כל זאת כמובן בתנאי שההתיישנות על פי דינים אלה טרם חלפה. חשוב לדעת שבמקרה ויבחר התובע לתבוע על פי דינים אלה, נטל ההוכחה יוטל עליו. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

בתאריך 11/03/2020 הוכרה מחלת הקורונה (COVID-19) כמגיפה עולמית (פנדמיה). עדיין אין ברשותנו מידע רב אודות המחלה, וייתכן כי רק בחלוף הזמן נוכל להבין מהן השלכות ההדבקה ואילו נזקים לצמיתות הותירה המגיפה, אולם כבר עתה ברור לנו כי מדובר במחלקה מדבקת מאוד, אף ברמת סכנת חיים לאוכלוסייה מסויימת. בשלב זה, המידע שיש לנו אודות נגיף הקורונה הינו מצומצם יחסית, יחד עם זאת, הידבקות בנגיף הקורונה אינה גזרת גורל ולעיתים ההדבקה נובעת בשל התרשלות של גורם מסויים. תביעה נזיקית בגין הדבקה בנגיף הקורונה על נזקיו, הינה תביעה על פי עוולת הרשלנות המפורטת בפקודת הנזיקין, ולשם כך יש צורך בשלושה תנאים מצטברים: הפרת חובת הזהירות גרם נזק קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק עולה השאלה, מיהם הגופים אותם ניתן לתבוע בגין הפרת לחובת הזהירות: משרד הבריאות/מדינת ישראל חובת הזהירות המוטלת על משרד הבריאות הינה בין היתר בקביעת מדיניות מתאימה, הנגשת מידע והיערכות מתאימה. כל פעולה או מחדל הגורם נזק כתוצאה מאי קיום אחד מאלה או אי פיקוח על ביצוע הנחיות או הוראות מחייבות, עשוי להקים עילת תביעה. בהקשר זה ניתן לתבוע גם את הרשות המקומית על פי אותו עקרון בו ניתן לתבוע את המדינה. חשוב לזכור כי יש להבחין בין אחריות ישירה/ אישית לאחריות שילוחית. כאשר אדם פועל במסגרת ארגון מסויים, יש לראות מיהו הגורם שקבע את המדיניות, האם מדובר בעובד הפועל בשם הארגון כולו (כגון משרד הבריאות) ואז תחול עליו אחריות שילוחית, או שמא מדובר באדם אשר הוא עצמו קבע מדיניות/ פעל על דרך המחדל וגרם לנזקים ואז ניתן יהיה לתבוע אותו באחריות ישירה. עוד חשוב לדעת, כי חלק מההחלטות שלטוניות, נהנות מחסינות, הנובעות לרוב מתוך שיקול דעת שלטוני, ושיקולי מדיניות ועל כן, פעמים רבות, יש לבחון מה עמד בבסיס ההחלטה, לדוגמא מצב חרום. שירותים רפואיים: תביעות בגין הדבקה בנגיף הקורונה, יכולות לקום גם נגד נותני שירותים רפואיים, כגון: בתי חולים, מד"א מעבדות. הרשלנות יכולה להתבטא בין היתר באבחון שגוי, איחור באבחון, אי שמירה על אזורי בידוד וכדומה. מעסיקים: עובד אשר מעבידו לא נשמע להוראות והנחיות שניתנו ע"י משרד הבריאות כגון, צמצום פעילות, הוראות בידוד ושמירת מרחק, ובמקרים אחרים, אי הספקת ציוד מגן או ציוד לקוי בגינם נגרם לעובד נזק והוא נדבק במחלה, רשאי לתבוע את מעבידו בגין רשלנות והדבר ייחשב כתאונת עבודה, והוא יוכל אף לפנות לביטוח לאומי למיצוי זכויותיו. חשוב לזכור כי כדי לתבוע את המעביד יהיה עליו להוכיח כי המעביד התרשל וההדבקה בנגיף התרחשה במסגרת עבודתו. מוסדות: גם אוכלוסייה השוהה במוסדות כגון: קשישים, אשר נדבקו במהלך שהותם במוסד, כאשר ההדבקה נגרמה ע"י התרשלות של הצוות, למשל הכנסת מבקרים, אי שמירה על הוראות הבידוד וכדומה. תביעה על פי חוק האחריות למוצרים פגומים: מלבד האמור לעיל, ניתן יהיה לתבוע על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, כאשר ההדבקה התרחשה כתוצאה משימוש במוצר פגום, כגון: ערכות פגומות, ציוד מגן פגום וכדומה. במקרה זה, האחריות הנדרשת כאן היא חמורה יותר והיא מפורטת בחוק האחריות למוצרים פגומים. לפני מספר ימים הוגשה התביעה הראשונה נגד חברת הספנות בעלת הספינה GRAND PRINCESS על ידי זוג נוסעים ממרילנד ארה"ב. הטענה העיקרית היתה שההחברה אפשרה את המשך ההפלגה, והעלאת נוסעים נוספים חרף הידיעה על מחלת קורונה בקרב הסבב הראשון של ההפלגה. קרוב לוודאי כי בעתיד יוגשו תביעות נוספות. ביהמ"ש יידרש בתביעות אלה לקבוע האם הנתבעים עשו כל שניתן וצריך היה לעשות באופן סביר כדי למנוע את ההדבקה בנגיף. הבעיה היא, לקבוע את מדד הסבירות הנדרשת כאשר מדובר במגיפה עולמית בלתי מוכרת והאמצעים העומדים לרשות הנתבעים. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

מדי שנה מתאבדים בישראל כ-400 בני אדם. כמו כן, כ-4,000 פניות לחדרי מיון כל שנה הן תוצאה של ניסיונות אובדניים. התאבדות רשלנות רפואית? מצב רפואי קשה, נכות קשה, לידה ואף אשפוז ממושך עשויים להוביל למחשבות אובדניות בקרב מאושפזים רבים. לא תמיד מקור ניסיון ההתאבדות הינו דווקא מחלת נפש, אלא לעיתים מקורו בדיכאון, ואף דכאון אחרי לידה. ניסיונות התאבדות אלה מבטאים לרוב מצוקה נפשית וקריאה לעזרה מצד החולה. יחד עם זאת, ניסיונות התאבדות אשר לא צלחו עשויים להותיר את אותם חולים עם נכות קשה עוד יותר מזו שהיתה טרם אותו ניסיון כושל. תביעות רשלנות רפואית רבות מוגשות לרוב ע"י בני משפחה של החולים בגין ניסיונות התאבדויות או התאבדויות שצלחו, נגד מטפלים אשר לא פעלו למנוע את האירוע, באמצעות אשפוז, או כל אמצעי אחר. חשוב לשכור כי אדם אשר גמרה בליבו ההחלטה לשים קץ לחייו, כאמור אם בשל מחלה נפשית או סיבות אחרות, עשוי להצליח במשימתו זו חרף ההשגחה של הצוות הרפואי, ולכן לא תמיד "הצלחה" זו מעידה על התרשלות כלשהי. משכך, יש לבחון לעומקם את נסיבות המקרה.. משרד הבריאות קבע נהלים ברורים (29/2009;14/95) המסדירים את נושא ההשגחה והמעקב בביה"ח) אחר חולים אשר ניסו לפגוע בעצמם או קיים חשש כי יעשו כן. נהלים אלה תקפים מרגע הגעת החולה לחדר המיון ועד שחרורו וקבלת טיפול במסגרת בריאות הנפש בקהילה. החוזר מגדיר "שמירה מיוחדת" כ "השגחה על מטופל ע"י איש צוות שמונה ע"י אחות אחראית בהתאם להנחיות שנתנו ע"י הרופא שקבע את היקף השמירה הנדרשת ותנאיה לרבות האפשרות להעזר באנשי אבטחה בביה"ח". איגוד הפסיכיאטריים גיבש נייר עמדה על מנת להתמודד עם נושא זה ותביעות משפטיות המוגשות בעקבות כך, וקבע מס' כללים להערכת סיכון בקרב מטופלים אובדניים. עוד נקבע כי על הפסיכיאטר לבצע בחינה לבירור ביטוייה השונים של ההתנהגות האובדנית, הערכת גורמי סיכון, אירועי דחק ותמיכה משפחתית, ובהתאם לכך לשקול פעולות שונות לרבות אשפוז, הרחקת אמצעי פגיעה עצמית, טיפול פסיכיאטרי מתאים, ומעקב וניטור אחר המטופל. כבר בשנת 1999 (רע"א 1412/94 הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד ) פסק בימ"ש העליון פיצוי למשפחתו של חולה נפש שהתאבד בבית חולים לאחר ניסיון התאבדות בביתו, לאחר שביה"ח התרשל בהערכת מצבו הנפשי של החולה וכי בנסיבות העניין לא הוענק לו טיפול מתאים. מקרים נוספים של התאבדות במקרים אחרים של התאבדות, כגון בבתי סוהר, מרכזי קניות (עזריאלי), בהם נדרשו בתי המשפט לקבוע רשלנותם של אותם גורמים לנזק שאירע, קובע בית המשפט כי ההתאבדות הינה פעולה מכוונת של המתאבד אשר מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשי המזיק לבין הנזק. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם חלה על המזיק חובת זהירות שכן יכול וצריך היה לדעת כי התובע מעוניין להתאבד (ניסיונות קודמים, אמירה) והוא לא נקט בצעדים הדרושים למניעה ואז ניתן יהיה להטיל על כתפיו את האחריות למות התובע או לניסיון ההתאבדות. הוכחת תביעות מסוג זה אינן פשוטות ודורשת הבאה והצגת ראיות חד משמעיות בפני השופט. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

התפרצות מאוחרת של מחלות לאחר אירוע תאונתי ישנן תאונות אשר לכאורה נראות "קלות" ומסתיימות ללא פגיעה משמעותית, אולם הנזק מתגלה רק בשלב מאוחר יותר. לעיתים מדובר בנזק שלא התגלה מיד, בשל אבחון לקוי או פענוח שגוי של בדיקות ולעיתים מדובר בהתפרצות מאוחרת של מחלה, המתפרצת רק לאחר מספר חודשים ואף למעלה משנה לאחר האירוע. אירוע תאונתי עשוי לשמש כטריגר למחלות. לעיתים מקננת בגוף מחלה ללא כל ביטוי, אולם רק כאשר מתרחשת טראומה היא מקבלת ביטוי קליני. כאשר אנו מדברים על טראומה הכוונה היא לאירוע תאונתי חיצוני הגורם לפגיעה נפשית או גופנית. לא תמיד אנחנו יודעים לקשר את התפרצות המחלה לאותו אירוע טראומטי שקרה ולכן כאשר פונים לעורך דין, יש לפרט בפניו את מלוא המחלות על מנת שיוכל לבחון את הקשר בין התאונה להתפרצות המחלה. גם בעת פניה לרופא המטפל, חשוב מאוד לפרט את כל הסימפטומים מהם סובל המטופל על מנת שאלה יתועדו בתיקו הרפואי ויוכלו לסייע בעתיד להוכחת טענותיו. לרוב על מנת להוכיח אותו קשר סיבתי בין התפרצות המחלה לאירוע התאונתי, נצטרך להיעזר בחוות דעת מומחה, כדי שיבחן את הקשר, את הסימפטומים ואת המצב הרפואי הקודם של התובע. במקרים של תאונות דרכים, המומחה ימונה ע"י בית המשפט. ישנן פגימות המוכרות ע"י הביטוח הלאומי וע"י בתי משפט כמחלות בהן יכולה להיות התפרצות מאוחרת: PTSD– תסמונת דחק פוסט טראומטית – מדובר בהפרעה פסיכיאטרית המתפתחת כתוצאה מאירוע קשה בו נחשף האדם לאירוע ממשי או אירוע המאיים על חייו. נפוץ בעיקר במקרים של תאונות דרכים, תאונות עבודה, פגיעות מיניות ויכול אף להתפרץ מצבים של אובדן הריון בשלב מוקדם. מנגנוני ההגנה של הכחשה והדחקה, מאפשרים לאדם לא להתמודד עם הטראומה בזמן אמת, כלומר מיד לאחר הטראומה ואז תתפתח התסמונת ותופיע רק בשלב מאוחר יותר ולעיתים אף מספר שנים לאחר האירוע. במשרדנו מתנהל תיק של עובד שנחשף לאירוע טראומטי במהלך עבודתו ורק לאחר שנתיים התפרצה מחלת ה-PTSD. לאחר מאבק ממושך הכיר המוסד לביטוח לאומי במחלתו כתאונת עבודה ועתה מתנהל התיק בתביעת רשלנות נגד המעביד. סכרת (סוג 2) יכולה להיגרם כתוצאה מחשיפה לאירוע המעורר מצב של סטרס. מתרחש בעיקר אצל ילדים שעברו התעללות, חיילים, נפגעי תאונות דרכים ולעיתים אף אצל אנשים העובדים במסגרות לחוצות. בתי המשפט וכן הביטוח הלאומי החלו להכיר לאחרונה בקשר בין טראומה וסכרת. פיברומיאלגיה- מדובר בתסמונת המלווה בכאבי שרירים וברקמות החיבור, המתחיל במקום אחד ומתפשט לכל אורך הגוף ולרוב מלווה גם בעייפות ותשישות כרונית. המחלה יכולה להתפתח לאחר טראומה פיזית – כגון חבלה באזור הצוואר לאחר תאונת דרכים (צליפת שוט) או תאונת עבודה ויכולה אף להתפרץ בשל טראומה נפשית. פגימות אורטופדיות אשר יכולות להתגבש או להתגלות מספר חודשים לאחר האירוע. בית המשפט הכיר לאחרונה במחלות נוספות הקשורות באירועים תאונתיים, כגון: התפרצות של טרשת נפוצה כתוצאה מתאונת דרכים; התפרצות של דלקת פרקים לאחר שוד במהלך עבודה בתחנת דלק ועוד. כמובן, שיש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לעניין ולנסיבות האירוע. בכל מקרה חשוב להיות ער לתופעות ולתסמינים ולמועד הופעתם. בכל שינוי במצב הגופני, ובפרט כאשר התיק מנוהל ע"י עורך דין, חובה לדווח לו על כל שינוי שחל במצב הרפואי על מנת למצות את הזכויות ולקבל את מלוא הפיצוי בגין מלוא הנזק. החשיבות היא בעיקר כאשר מדובר בפגימה שהוכרה כתאונת עבודה, ובמידה וקיימת החמרה ניתן לתבוע את הביטוח הלאומי בגין 'החמרת מצב', אשר עשוי להביא להעלאת אחוזי הנכות ולעיתים אף לקבלת קצבה (לכל החיים). המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע מפורשות כי במקרה ונגרם נזק לאדם ע"י כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב לפצות את הניזוק. הניזוק מצידו אינו חייב במקרה זה להוכיח התרשלות מצד הבעלים. כלומר עצם העובדה שהכלב תקף את הניזוק, החוק מטיל אחריות על הבעלים וחובת פיצוי של הניזוק. ישנם מקרים חריגים בהם החוק קובע כי הבעלים לא יהיה חייב בפיצוי הניזוק. מדובר בשלושה מקרים: האחד, היתה התגרות של הניזוק בכלב. המקרה השני, תקיפת הבעלים ע"י הניזוק או תקיפת ילדו, הורו את בן זוגו של הבעלים או במקרה של הסגת גבול של הניזוק. במקרים אלה קמה הגנה לבעלים ולא ניתן לתבוע. אדם שנפגע מתקיפת כלב יצטרך להוכיח את נזקיו באמצעות מסמכים רפואיים, וחוות דעת, אולם תחילה יהיה עליו להוכיח את עצם קרות אירוע הנשיכה. כל זאת כאמור מבלי להיות חייב להוכיח כי בעל הכלב התרשל בשמירה על הכלב ואף אם כלל לא היתה התרשלות. העירייה מצידה מנסה להסדיר את חובותיהם של בעלי הכלבים ולהגן על הסובבים מפני מקרים של תקיפות, ועל כן קיימת חקיקה המגבילה בעלי כלבי ומחייבת אותם במספר דרישות: כל כלב החל מגיל 3 חודשים חייב ברישיון אחזקה, חיסון נגד כלבת, סימון בשבב תת עורי, ורישום אצל וטרינר מורשה. כל המחזיק כלב חייב לשמרו בחצרו או בביתו. יש לסמן בשער הבית או בשלט בולט "זהירות כלב". אם מדובר בכלב מזן מסוכן, חובה לציין זאת על השלט "זהירות כלב נושך". החוק מגדיר כלב מסוכן כבעל שתי תכונות עיקריות: מידת תוקפנות גבוהה ומידת הנזק שהכלב עלול לגרום לאדם, רכוש או בעל חיים אחר. חובה לקשור את הכלב ברצועה המאפשרת שליטה מלאה של בעל הכלב על כלבו . כמו כן, כלב מסוכן חייב במחסום פה. מה קורה במקרה של כלב משוטט? במקרה של נשיכה ע"י כלב משוטט, ניתן לתבוע את הבעלים של המקום. למשל, אם הנשיכה ארעה בשטח ציבורי ניתן לתבוע את העירייה. אז מה עושים במקרה של נשיכה: תחילה כמובן יש לפנות לקבלת טיפול רפואי וכמובן לוודא שבגיליון הרפואי מצויין כי מדובר בנשיכת כלב. שנית, לנסות לאתר את בעל הכלב. לברר האם הכלב מחוסן, כמו כן יש להודיע לפיקוח הוטרינרי העירוני על הנשיכה. במקרים קשים בהם נותרות צלקות יש מקום לפנות למומחה רפואי לקביעת נכות אסטטית ולעיתים גם נכות נפשית. אם מדובר בכלב משוטט יש לבדוק מהי האחריות של הרשות המקומית, ואילו פעולות ביצעה העירייה על מנת למגר את תופעת הכלבים המשוטטים בעיר. רצוי בנוסף לפנות למשטרה להגשת תלונה נגד בעל הכלב. לעיתים עשוי להיות מוגש כתב אישום נגד הבעלים על התרשלות בהחזקת חיה. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

אחת השאלות הנשאלות בקרב תובעים בתביעות בתחום נזקי הגוף הינה "כמה פיצוי מגיע לי". כדי להקל על התובעים חשוב להבין על מה תובעים וכמה. אחת ממטרות דיני הנזיקין הינה השבת המצב לקדמותו ועל כן הסעד העיקרי הנתבע בתביעות נזיקין הינו סעד כספי. על אף כי אין ביכולתו של ממון להשיב לתובע את בריאותו, יש בו כדי לסייע לתובע לשלם עבור נזקים כלכליים ואחרים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כפי שיפורט להלן. כשדנים בנזקי גוף נהוג לדון בשני סוגי נזק: נזק מיוחד ונזק כללי . נזק מיוחד – הינו נזק ממוני שהתגבש ממועד התאונה עד למועד מתן פסק הדין. את הנזק המיוחד ניתן וצריך לרוב להוכיח באמצעות קבלות, תלושי שכר וכו' ועל כן חשיבות רבה לשמירה על קבלות החל ממועד התאונה. נזק כללי - נזקים ממוניים עתידיים וכן כל הנזק הלא ממוני. כשדנים בשאלת הפיצוי נהוג לחלק את ראשי הנזק (סוג הנזק) לשתי קטגוריות: נזק ממוני- נזק מוחשי שניתן לכמת אותו בחישוב ארתמטי וכרוך בחסרון כיס מצד התובע וכולל בין היתר: אובדן כושר השתכרות, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת הזולת והוצאות נלוות נוספות. נזק בלתי ממוני– כאב וסבל (המוכר כעגמת נפש), קיצור תוחלת חיים. חשוב לציין כי בחלוקה לראשי נזק חשוב לדעת האם מדובר ב"ניזוק החי" או "בניזוק המת" שאז ראשי הנזק מעט שונים. כמו כן, חשוב להבדיל בין תביעת נזיקין רגילה לבין תביעת תאונת דרכים, שאז גם הסכומים שונים. להלן נרחיב בראשי הנזק השונים: א. נזקים מיוחדים: הפסדי שכר ואובדן זכויות סוציאליות לתובע לעבר– יש להביא בחשבון האם מדובר בבסיס שכר ידוע או לא, כמו כן בתביעות תאונת דרכים ישנה הגבלה בפיצוי עד פי שלוש מהשכר הממוצע במשק. חשוב לציין כי גם מיטיבי הנזק, כלומר המטפלים בניזוק, זכאים במקרים מסוימים להחזר בגין אובדן שכר שנגרם להם בגין טיפול בניזוק. הוצאות רפואיות לעבר– הוצאות כגון: רכישת תרופות, אביזרים רפואיים, בדיקות וכו' שאינן כלולות בסל התרופות ואינן ממומנות ע"י קופות החולים. עזרת צד ג' והטבת נזק לעבר– פיצוי זה ניתן כאשר נפגע תפקודו של אדם והוא נזקק לעזרת הזולת לביצוע פעולות בסיסיות, כגון: רחצה, הלבשה וכן ניקיון הבית, בישול וכו'. לעניין זה חשוב לציין כי יהיה זכאי לפיצוי בין אם מדובר בעזרה שניתנה בתשלום ובין אם ניתנה ע"י בן משפחה. נסיעות והוצאות ניידות– הוצאות שנגרמו לתובע בגין פגיעה בכושר ניידותו (שימוש במוניות, נסיעות לצורך קבלת טיפול). פיצוי זה כולל אף התאמת רכב חדש המתאים למוגבלותו של הניזק. ב. נזקים כללים: כאב וסבל לרבות עגמת נפש– פיצוי זה כולל גם קיצור תוחלת חיים, בושה (בגין הנכות והמגבלה) ואובדן הנאות חיים. ראוי לציין כי בתביעות בגין תאונת דרכים סכום זה מוגבל לסכום מקסימלי של 180,000 ₪ ואילו בתחומי הנזיקין האחרים, נתון לשיקול דעתו של השופט. הוצאות רפואיות בעתיד לרבות טיפולים, תרופות, ביקורים רפואיים, התייעצות עם מומחים, אשפוזים, עזרים רפואיים, וכיו"ב. הפסדי השתכרות לעתיד לתובע, לרבות אובדן זכויות סוציאליות ופנסיה וכל הטבה סוציאלית אחרת של התובע בתקופה בה אינו יכול לעבוד. אובדן השתכרות מחושב לפי בסיס שכר, גיל התובע, נכות רפואית (נקבעת ע"י חוות דעת המומחה) ונכות תפקודית (נקבעת ע"י בימ"ש) עזרת צד שלישי לרבות טיפול אישי והשגחה ככל שנדרשת. נסיעות בעתיד והוצאות ניידות.  נוסף לכל הוצאות אלה, זכאי התובע להחזר בגין הוצאות משפט (אגרה, חוות דעת רפואיות) ושכ"ט עו"ד. כמו כן, היות ולעיתים חולפות מספר שנים עד שמתקבל הפיצוי, לסכומים אלה יש להוסיף ריבית והצמדה מיום התאונה. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.​

בשנים האחרונות גוברת המודעות לאורח חיים בריא והרצון לגוף חטוב. בצידה של מודעות זו גוברת העלייה בשיעור הנרשמים לחדרי הכושר ולאימונים אישיים. לא מעט תאונות ופציעות מתרחשות במהלך אימון, אולם לא כולן הינן תוצאה של רשלנות. העובדה כי אדם נפצע במהלך אימון אינה בהכרח מקימה עילת תביעה. פעמים רבות תטען חברת הביטוח כי מדובר ב"הסתכנות מרצון", כלומר התובע ידע כי עומד לבצע פעילות פיסית שאינה יוצרת 'סיכון בלתי סביר'. במקרה זה יהיה על התובע להוכיח כי התאונה ארעה במהלך האימון, כי נגרם לו נזק וכי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנותו של בעל המכון או המאמן האישי. כלומר על התובע יהיה להוכיח קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות של בעל המכון לבין הנזק שנגרם. ישנם מצבים בהם קיים "אשם תורם" מצד התובע בשל חוסר זהירות שעשוי להפחית חלקית את אחריות המכון, אולם אין מדובר באחריות כוללת אם יוכיח אי נקיטת אמצעי בטיחות סבירים מצד המכון. אז מתי קמה עילת תביעה? ראשית, חשוב לזכור כי על מנת להפעיל חדר כושר חובה לקבל רישיון עסק ולעמוד בקריטריונים הקבועים בחוק. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד-1994, מגדיר תנאים להפעלת חדר כושר ובכללם שמירת מרחק סביר בין מכשירים, הצבת הוראות שימוש ליד כל מכשיר בשלוש שפות (עברית, אנגלית וערבית), תחזוקה נאותה של מכשירים, תאורה ראויה, נוכחות מדריך מוסמך בכל שעות הפעילות. המדריך בחדר הכושר וכן מדריך אישי חייבים להיות בעל תעודה ממוסד מוכר. אם מדובר בחדר כושר המפעיל חוגים כגון אירובי, על המדריך להיות בעל תעודה מתאימה. מכון כושר המצוי בבניין מגורים/מקום עבודה פטור מנוכחות מדריך אם הוא המשמש את המתגוררים/עובדים בבניין באופן בלעדי ואינו פתוח לציבור הרחב. נוסף לכך, קיימת חובה על המתאמן להציג אישור רפואי לכל מתאמן לפיו המתאמן כשיר לביצוע פעילות גופנית, הבעיה היא שעל פי חוק הספורט אין חובה לחדש את האישור הרפואי מדי שנה, ומתאמן המאריך את המנוי מספר פעמים אינו נדרש להציג אישור רפואי עדכני, אף אם חל שינוי במצבו הרפואי. קטין חייב באישור רפואי וכן אישור הורים, כמו כן, חובה כי יהיה נוכח במקום מדריך לאימון קטינים. פעמים רבות מתרחשות פציעות במהלך אימון כתוצאה מביצוע שגוי של תרגיל או אי התאמה של משקל מתאים. פציעות אלה קורות בשל חוסר הדרכה מתאימה. החוק קובע כי נוכחותו של המדריך כוללת בנוסף גם הדרכת דרכי הפעולה של המכשירים ופיקוח על המתאמנים. תאונות נפוצות בחדרי כושר הינן אירועים לבביים כתוצאה מתוכנית אימונים שאינה מתאימה למתאמן, פגיעות עמוד שדרה וגב עקב הרמת משקל כבד מדי או ביצוע לא נכון של תרגיל, שברי גפיים או מאמץ בעקבות שימוש לא נכון במתקן ועוד. נפילות בחדר כושר, למשל בשעת שימוש בהליכון, אינן בהכרח תוצאה של רשלנות. חוסר ריכוז או חוסר תשומת לב של המתאמן, שרוך פתוח, אחיזה לא נכונה, כל אלה יכולים להוות עילה לדחיית התביעה. אז מה עושים במקרה של פציעה? ראשית, אם הפציעה הינה כתוצאה משימוש במכשיר פגום, חובה לצלם את המכשיר. שנית, לתעד מי העדים לאירוע התאונתי ולדאוג לקבלת פרטיהם. יש לברר פרטי המבטחת וכן ליידע את הנהלת המכון אודות הפציעה ולמלא דו"ח תאונה. כמו כן, חשוב לשמור כל החומר הרפואי הרלבנטי לפציעה וקבלות על הוצאות רפואיות. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

לא אחת במהלך החיים, אנו נקלעים לסיטואציות שונות, בהן אנו מרגישים "מותקפים", וזאת אף מבלי שהופעל נגדנו כח פיזי או אלימות כלשהי. אז מהי תקיפה? סעיף 23 בפקודת הנזיקין מגדיר תקיפה מהי ? "(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו". על פי הסעיף, שימוש בכח כולל גם שימוש בחום, באור, בחשמל, בגז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק. שני חוקים מסדירים את נושא התקיפה, האחד, חוק העונשין - הרואה בתקיפה עבירה פלילית שדינה מאסר, בהתאם לנסיבות התרחשותה. ופקודת הנזיקין הרואה בתקיפה עוולה המזכה בפיצוי. עוולת התקיפה הינה עוולה נרחבת הנוגעת לתחומי חיים שונים, אף בתחום קבלת טיפול רפואי. אי מתן הסברים נאותים לגבי הטיפול והמעקב באופן אשר אינו מאפשר למטופל לקבל הסכמה מדעת לקבלת הטיפול הרפואי, או טיפול שנעשה ללא הסכמתו, מהווים עוולה נזיקית. תקיפה הינה עוולה המאפשרת לתבוע גם בלא הוכחת נזק גוף לצמיתות, כלומר, על התובע יהיה להוכיח כי נגרמו לו הפסדים כלכליים בגין הוצאות רפואיות, אובדן ימי השתכרות, עזרת צד ג' ועוד. אולם אם ירצה להוכיח כי אכן נגרם לו נזק גוף כתוצאה מאותה תקיפה, יהא עליו להיעזר בחוות דעת רפואיות להוכיח את נזקיו הרפואיים ו/או הנפשיים להם הוא טוען. ניתן לתבוע בעוולת התקיפה גם ללא הגשת תלונה במשטרה או הגשת כתב אישום נגד התוקף. במסגרת תביעה זו יהיה על הניזוק להוכיח את אחריות המזיק לנזקיו ואת הנזק שנגרם לו. אם הוחלט ע"י המדינה להגיש כתב אישום נגד התוקף, והוא נמצא אשם, ניתן בנוסף להליך הפלילי לתבוע אותו בנזיקין תוך 90 יום מיום שפסק הדין הפך חלוט, כלומר חלף המועד בו ניתן לערער על פסק הדין. במצב זה תוגש "תביעה אזרחית נגררת לפלילים". לתביעה נגררת יתרונות רבים. ראשית ניתן להגישה לאותו בימ"ש אשר בה נדונה התביעה הפלילית ואף בפני אותו הרכב, אשר דן בתיק הפלילי ומכיר אותו היטב. שנית, הממצאים והמסקנות בפסק הדין הפלילי לפיו הורשע התוקף, אינם ניתנים לסתירה כלומר, אין צורך לדון בשאלת האחריות או הרשלנות ולמעשה כל שנותר לדון בו הינו גובה הנזק. גם אם חלף המועד להגשת תביעה נגררת (מעל 90 יום) עדיין אפשר להגיש תביעה נזיקית רגילה תוך 7 שנים, ואם הורשע התוקף, פסק הדין הפלילי לפיו הורשע יהווה ראיה לכאורה, וניתן יהיה לסתור את העובדות בו רק ברשות בית המשפט. ישנם מקרים בהם ניתן לתבוע לא רק את התוקף עצמו אלא אחראים נוספים אשר היה ביכולתם למנוע את התקיפה, לדוגמא: בעל מקרקעין בה ארעה התקיפה, חברת שמירה ועוד. במקרים כאלה, כדאי לנסות ולתבוע את הגורמים האלה ובפרט כשמדובר בנזק רציני, שכן לתוקף עצמו לא תמיד יש את האמצעים לפצות את הניזוק ואילו גופים אלה אשר יש להם יכולת כלכלית רבה יותר (כיס עמוק). חשוב לדעת כי חוק העונשין קובע מספר הגנות לעבירת התקיפה, למשל תקיפה מתוך הגנה עצמית. החוק מעניק הגנה לאדם התוקף אחר בכוונה להגן על עצמו מפני סכנה לחייו, חירותו, גופו או רכושו כל זאת בתנאי שהשתמש במידה סבירה של כח. הגנה נוספת תהא לאדם התוקף אחר אשר נכנס למקרקעין שלו ללא רשות, וזאת לאחר שאותו מסיג גבול הוזהר והתבקש להתרחק מהמקום ובתנאי שנעשה נגדו שימוש בכח סביר. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.​

דיני הנזיקין נועדו להגן על זכויות שנפגעו כתוצאה מהפרת חובה. אותה הפרה עלולה אף לגרום נזק לגוף או לרכוש. לרוב הסעד בגין הפרה זו הינו פיצוי שניתן לניזוק (הנפגע) כאשר לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו. כולנו מכירים את תחום נזקי הרכוש (רכב, ליקוי בניה ועוד) ותחום נזקי הגוף (רשלנות רפואית, תאונות דרכים וכדומה), אולם קיים סוג נוסף של עוולות, המכונות עוולות פרטיקולריות. בעוולות אלה המופיעות בפקודת הנזיקין, קבע המחוקק רשימה של תנאים אשר בהעדרם לא תקום עילת תביעה, ואז לא נוכל לתבוע. עוולת התקיפה: עוולה זו אינה דורשת הוכחת נזק, אלא קיומם של שלושה תנאים מצטברים: שימוש בכוח, שלא בהסכמה ובכוונה. עוולת התקיפה מתייחסת לגוף בלבד ואינה יכולה לשמש כהגנה על רכוש. כאשר מדברים על תקיפה, אין הכרח כי יתקיים מגע פיזי עם התוקף, למשל שיסוי כלב, אלימות מילולית ועוד. נטל ההוכחה במקרה של תקיפה מוטל על התובע. כליאת שווא: הכוונה לשלילת חירותו של אדם, שלא כדין, לפרק זמן כלשהו, באמצעים פיזיים או ע"י הופעה כבעל סמכות. חשוב לדעת שלא כל שלילת חירות ע"י בעל סמכות, תהווה עילה לתביעה אלא רק כאשר מדובר בהטעיית הכלוא (הנפגע) בדבר הסמכות לכפות את שלילת החירות, לדוגמא התחזות לשוטר או מעצר שלא בסמכות. הסגת גבול במקרקעין: כניסה למקרקעין שלא כדין או גרימת נזק או הפרעה למקרקעין בידי אדם. הנזק או ההפרעה חייבים להיגרם דווקא ע"י מעשה אדם. כמובן שהנזק חייב להיות תוצאה ישירה של הסגת הגבול ולכן נדרש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הסגת הגבול לנזק. החזקה במקרקעין אינה מתייחסת רק לקרקע עצמה ולכן הסגת הגבול יכולה להיות גם בחלל שמעליה ובעומק שמתחת לשטח הקרקע. ניתן לתבוע פיצוי כספי בגין הסגת גבול רק אם נגרם נזק ממוני. אם לא נגרם נזק ממוני ניתן לתבוע סעדים אחרים, כגון צו מניעה. מי שרשאי לתבוע הוא בעל המקרקעין או מי שמחזיק במקרקעין כלומר שוכר או מי שזכאי להימצא בדירה. הסגת גבול במיטלטלין: על התובע להוכיח קיומו של אחד המעשים הבאים: האחד, כי המטלטלין היו בהחזקתו של אדם ונלקחו ע"י אדם אחר שלא כדין. המעשה האחר הוא מעשה שיש בו הפרעה אלימה במטלטלין הנמצאים בחזקתו של אדם אחר, לדוגמא פריצה לבית והשחתת הרכוש הנמצא בבית. גם כאן, על מנת לתבוע פיצוי בגין הסגת גבול במטלטלין, על התובע להוכיח שנגרם לו נזק ממון, כלומר הפסד של כסף או הוצאה ממשית הניתנת להערכה כספית. מטרדים: דיני המטרדים מתרכזים בארבע עוולות: מטרד ליחיד: כאשר אדם התופש מקרקעין, אינו מאפשר לאדם אחר שימוש סביר במקרקעין שלו זוהי עוולה. מדובר בהפרעה של ממש, כלומר הפרעה שהיא משמעותית ומוחשית. בתי המשפט קבעו כי פליטת גזים ורעש, הפעלת גן ילדים בחצר משותפת ללא היתר ועוד הם מסוג ההפרעות שיכולים להעניק זכות תביעה. יש להוכיח כי לאותו אדם נגרם נזק כלשהו ולא רק נזק ממוני לדוגמא אובדן הנאה, אובדן נוחות ועוד. חשוב לדעת כי התובע חייב להיות בעל אינטרס או בעל זכות כלשהי במקרקעין אולם אינו חייב להיות בעל המקרקעין. הסעדים אותם ניתן לתבוע הם צו מניעה ופיצוי כספי, כאשר פיצוי כספי ניתן רק כאשר הנזק הוא תוצאה ישירה של ההפרעה. מטרד לציבור: נדרשים שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו ביצוע מעשה שאינו כדין או מחדל מחובה משפטית, כלומר מדובר בהפרת חובה המופיעה בחוק כלשהו. התנאי השני קובע, כי על המעשה להיות מסכן חיים, בטיחות, בריאות נוחות או רכוש של הציבור. מי שרשאי לתבוע בגין מטרד לציבור הוא היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לשם מתן ציווי וכן אדם שנגרם לו בגין המטרד נזק ממוני. הפרעה לאור השמש: החוק קובע קיומם של שלושה יסודות: מניעה מכמות סבירה של אור שמש, כשהמניעה נמנעת מבעל המקרקעין או התופס בהם וזאת לאחר שהבעלים או התופס נהנה מהם 15 שנה לפחות. יש להדגיש כי מדובר על מניעת אור השמש ולא חום השמש. מניעת תמיכה במקרקעין : כאשר ישנם מקרקעין מסוימים המהווים תמיכה למקרקעין סמוכים, לדוגמא פגיעה בקיר תומך, כאשר המזיק עשה פעולה השוללת את התמיכה. חשוב לדעת כי הגשת תביעה בגין עוולה אחת אינה מונעת הגשת תביעה בגין עוולה אחרת. לאחרונה הוגשו תביעה במשרדנו, אחת מהן בגין הפעלת גן ילדים בחצר משותפת ללא היתר במשך מספר שנים. התובעים תבעו את שכנם הן בגין הרווחים ששלשל לכיסו בגין השכרת החצר המשותפת והן בגין אובדן הנאה ואובדן שימוש בנכס בעבר. משרדנו משלב את תחום נזקי הגוף בתחום הנזיקי שפורט לעיל ומוגשות תביעות רבות בעניינים אלו וכן בעניינים נוספים כדוגמת ליקויי בניה ונזקים עקב חריגות בנייה. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

חופש הביטוי מאפשר לכל אחד מאיתנו לומר את שעל ליבו. בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, עם התפשטותן של הרשתות החברתיות, מקום בו כל אחד יכול להביע את דעותיו האישיות, אנו נחשפים לא אחת להתבטאויות העלולות לפגוע באדם עליו פורסם הפוסט. בעקבות כך אנו עדים ליותר ויותר תביעות בגין לשון הרע, ובימ"ש נאלץ להכריע האם אכן מדובר בלשון הרע או שמדובר בדעה שלילית על אדם. אם כך, מתי נדע כי מדובר בלשון הרע ? חוק איסור לשון הרע נחקק כבר בשנת 1965 והוא נועד להבטיח הגנה ושמירה על כבודו ושמו של הפרט. לשם כך המחוקק הגדיר תחילה מה עומד בבסיס לשון הרע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו... בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית". בבואו להכריע האם מדובר בלשון הרע נדרש בית המשפט לבחון מספר משתנים: ראשית, יש לבחון מהי האמרה וכיצד היא נתפסת בעיני הציבור. האם מדובר בדעה אישית או במידע אובייקטיבי, ומהו ההקשר החברתי בו נאמרה אותה דעה. בית המשפט בוחן את השאלה כיצד היה האדם הסביר מפרש את דבר הפרסום. מעבר לכך, חשוב להבין האם הנפגע הוא דמות ציבורית או אדם פרטי. לרוב כאשר מדובר בדמות ציבורית בעלת נגישות רבה לכלי התקשורת, המשקל שיש לתת לשם הטוב נחלש. מעבר לכך, יש להבחין בדעה שנאמרת ע"י בעל מקצוע, עיתונאי, אשר הבעת העמדה הינה חלק משגרת עבודתו, לבין דעה שנשמעת בציבור מתוך כוונה להשפיל ולבזות את האדם עליו הושמעה הדעה. משתנה נוסף הינו סוגיית הנזק. יש לבחון האם נגרם נזק, היקפו ומידת חומרתו. חשוב לדעת כי החוק הסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי של עד 50,000 ₪ גם ללא הוכחת נזק מצד התובע, אולם על התובע להוכיח כי הדברים שנאמרו עלולים להביא לנזק כפי שפורט לעיל. כמובן שכאשר נגרם נזק מוחשי ניתן לפסוק סכומים גבוהים יותר ולעיתים אף לתבוע בגין עוולות נוספות מדיני הנזיקין. שלישית, נבחנת התנהגותו של המפרסם לאחר הפרסום, ברגע שהבין כי פגע באחר. אם המפרסם פעל להקטנת הנזק ואף הביע חרטה והתנצלות יטה בית המשפט להקל בסעד שיפסוק. החוק קבע רשימה של פטורים, כלומר מקרים מותרים בהם הפרסום לא ישמש עילה לתביעת לשון הרע: פרסום הליכים בישיבת הכנסת, בישיבת הממשלה, ע"י מבקר המדינה או ע"י הממשלה. פרסום בדיון משפטי, פרסום ע"י ועדת חקירה, פרסום נכון והוגן של דברים שנאמרו בישיבה פומבית של הליך שיפוטי או ועדת חקירה, פרסום במסגרת דו"ח או ישיבה פומבית של מוסדות בהם המדינה חברה או פרסום שחייב להיעשות על פי חובה שבדין או היתר של רשות מוסמכת. נוסף לפטורים קבע החוק מספר הגנות. אחת מהן הינה הגנת אמת בפרסום. על מנת שהמפרסם יוכל ליהנות מהגנה זו הוא נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו שהפרסום היה אמת. הפסיקה אף הרחיבה וקבעה כי על המפרסם להוכיח כי הפרסום הוא אמת כפי שהיה במועד הפרסום. התנאי השני הינו כי בפרסום היה עניין ציבורי, כלומר הפרסום יביא עמו תועלת לציבור. הגנה נוספת הינה הגנת תום הלב וקיומן של נסיבות המפורטות בחוק. תביעת לשון הרע הינה תביעה קשה וסבוכה. במקרים בהם מוגשת תביעת סרק או כאשר התביעה נדחית, יכול בית המשפט לפסוק הוצאות משפט לטובת הנתבע. לכן, להצלחת התביעה יש לפנות לעו"ד מנוסה הבקי בתחום זה. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

פעמים רבות, מגיע תובע וכבר בפגישת הייעוץ מבקש לדעת כמה נכות יש לו, וכמה שווה התביעה שלו. על מנת לאמוד את גודל התיק חשוב להבין מהי הנכות שנותרה לתובע. דרגת הנכות נקבעת ע"י מומחה רפואי, לרוב מדובר במומחה אשר מונה ע"י בית משפט או מומחה עליו הסכימו הצדדים. אולם, קביעת הנכות אינה מסיימת את המלאכה, יש לבחון האם הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית, ורק בעזרתה נוכל לקבוע מהו סכום הפיצוי המגיע לתובע. הנכות הרפואית נקבעת ללא קשר לנסיבותיו האישיות של התובע, כלומר ללא קשר לגיל, מין או מקצועו של התובע, והוא מסתמך על ספר המבחנים הרפואיים המוכר גם בשם "ספר הליקויים" המופיע בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה. רשימת הליקויים המופיעה בספר זה זהה הן לנפגעי עבודה והן לנכות כללית ושמשמת את מומחי בית המפשט ומומחי הצדדים בקביעת דרגת הנכות של התובע. בספר זה ישנה התייחסות לכל מערכות הגוף ולכל איבר בנפרד. הנכות התפקודית היא הנכות המשקפת את נזקו האמיתי של התובע ומתייחסת לכושר תפקודו של התובע ביחס לעבודתו ומקצועו, ומשכך יכולים להיות שני תובעים, בעלי אותה פגיעה, עם אותה נכות רפואית, אולם הנכות התפקודית עשויה להיות שונה. המשמעות היא כי במצבים בהם קיים פער משמעותי בין הנכות התפקודית לנכות הרפואית, הנפגע אינו יכול להמשיך ולבצע עבודתו כבעבר, ואז הנזק של אותו נפגע גבוה יותר, ולכך ניתן ביטוי בפיצוי הכספי שייפסק. לדוגמא: עובד שנקטעה אצבעו (שני גלילים), נכותו הרפואית על פי ספר הליקויים הינה 10%. כאשר מדובר בעובד אשר לקטיעה אין השלכה על עבודתו, לדוגמא מורה, הרי שמדובר ב-10% נכות רפואית וככזו גם הנכות התפקודית. אולם אם מדובר בפסנתרן אובקלדנית, הרי שהקטיעה משליכה על כושר ההשתכרות ומשכך הנכות התפקודית גבוהה בהרבה מהנכות הרפואית שנקבעה ע"י המומחה. בפסיקה (ע"א 63/88 ברגר נ' צדוק ) נקבע כי השאלה העומדת בפני בית המשפט אינה רק מהו שיעור הנכות הרפואית אלא מהי המגבלה התפקודית של התובע, כאשר "הנכות הרפואית היא רק נקודת התחלה לאומדן הנזק, אך לא נקודת הסיום". לכאורה, מי שקובע את הנכות התפקודית הינו המומחה הרפואי בעוד הנכות התפקודית נקבעת ע"י בית המשפט, כלומר השופט. אולם, ישנם מצבים בהם המומחה הרפואי קובע בנוסף גם את הנכות התפקודית ומציין זאת, בחוות הדעת או על פי שאלות הבהרה שהופנו אליו ע"י הצדדים. בקביעת הנכות התפקודית בית המשפט מביא בחשבון את נתוני השכר של התובע, גילו,מקצועו, השכלתו, השתכרותו העתידית הצפויה וסיכוייו להסבה מקצועית ובהתאם לכך,מחשב את הנכות התפקודית. קביעת הנכות התפקודית רלבנטית לא רק לתביעות המתנהלות בבית משפט, אלא גם בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי. בהקשר זה יש לבחון מהי מידת הפגיעה בכושר העבודה של הנפגע. ולכן, לעיתים, בבואו של המוסד לביטוח לאומי לקבוע נכותו של תובע,יופנה התובע לפקיד שיקום לבחינת דרגת כושר עבודתו או אובדן כושר, וע"י כך תקבע נכותו וקצבתו. דוגמא למקרה מעניין המתנהל במשרדנו, בעניין תובעת אשר עובדת כמחנכת בבית ספר יסודי ונפגעה בקרסולה. מומחה מטעם בימ"ש קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה של 10% אולם בית המשפט קבע כי התובעת אכן מתקשה בעמידה ממושכת בשיעורים, בליווי טיולים והיא אף נאלצה לצמצם את היקף משרתה, דבר המתבטא בירידה בשכרה וקבע כי נכותה התפקודית היא 30%. לקביעה זו היתה השפעה על גובה הצעת הפשרה שהוצעה לתובעת. חשוב לזכור כי גם אם מדובר בנכות זמנית, מומלץ להתייעץ עם עו"ד טרם הגשת תביעה לביטוח לאומי, ובוודאי טרם סגירת פשרה מול חברות הביטוח. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

ניהול הליך משפטי הינו מאבק מורכב, ארוך (יכול להימשך אף מספר שנים) ולעיתים קרובות גם יקר יחסית, כאשר תוצאות ההליך אינן וודאיות ואינן ידועות מראש, ולרוב יש צד מפסיד וצד מנצח. נוסף לכך העומס המוטל על בתי המשפט הביא את המחוקק בשנת 1992 לתקן את חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד (1984) ולהסדיר בחוק את הליך הגישור, כך שרק תיקים שאינם מתאימים לגישור מבחינה משפטית ועובדתית או בעלי חשיבות ציבורית ינותבו לבית המשפט. תביעות נזיקין, בעיקר תביעות רשלנות רפואית, הן תביעות מורכבות וסבוכות היכולות להימשך זמן רב בשל העומס על בתי המשפט. כמו כן, פעמים רבות התובע נקלע למצב בו הוא נותר ללא הכנסה ולכן בנסיבות אלה, יתקשה לנהל הליך משפטי ארוך עד לקבלת פיצוי הולם. במקרים אלה, דווקא הליך של גישור יכול להיות מהיר, זול ומתאים יותר. לרוב, בית המשפט הוא שמפנה את הצדדים להליך הגישור. מדובר בהליך וולנטרי אלטרנטיבי והדבר תלוי בהסכמת הצדדים. כמובן, שללא הסכמת שני הצדדים לא ניתן יהיה לקיים גישור ולא ניתן לכפות על בעל דין לפנות לגישור. עד לקבלת תוצאות הליך הגישור ההליך המשפטי מעוכב.  גישור מהו? סעיף 79ג(א) ל מגדיר גישור כ"הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו." במסגרת ההליך מתקיימים שני אלמנטים מרכזיים: האחד מו"מ בין הצדדים באמצעות מגשר והשני הסכמת הצדדים. מיהו המגשר ? המגשר הינו גורם נייטרלי, שתפקידו מוגדר בחוק והוא לסייע לצדדים להגיע להסכמה על יישוב הסכסוך ביניהם וזאת תוך ניהול משא ומתן חופשי. החוק מוסיף וקובע כי על המגשר לפעול בהגינות, תום לב וללא משוא פנים, להימנע מלייעץ לצדדים בכל תחום שאינו במסגרת תחום הגישור, וכן לשמור על חיסיון המידע המובא לפניו. כיצד מתנהל הליך הגישור? החומר הרלבנטי לתביעה, כתבי הטענות, חוות הדעת וכל חומר אחר מועברים לידי המגשר טרם פגישת הגישור. בתביעות נזיקין הגישור מתנהל ע"י עורכי הדין, כאשר בעלי הדין (התובעים והנתבעים) רשאים להשתתף בגישור ככל שהינם חפצים בכך. כאשר הליך הגישור נעשה טרם הגשת התביעה, לרוב, הצדדים אינם מיוצגים ואז יצטרכו להופיע בעצמם בפני המגשר. במהלך הגישור כל אחד מהצדדים מציג את טיעוניו בפני הצד השני והמגשר. בהמשך מנהל המגשר שיחות פרטיות עם כל אחד מהצדדים בנפרד. המידע הנמסר בשיחות הפרטיות הינו חסוי מפני הצד השני. היתרון בכך הוא שכל אחד מהצדדים יכול לחשוף בפני המגשר את שיקוליו מבלי להסתכן בכך שהדבר ישמש נגדו לרעה. לאחר השיחות הנפרדות מציג המגשר לצדדים את הצעתו ונותן להם שהות להשיב עמדתם. לעיתים בתיקי רשלנות רפואית נדרשת הסכמה של הנתבעת והמבטחת ולעיתים נדרשת לנתבעים שהות להשיב עמדתם. במקרים כאלה, ניתן לבקש אורכה מבית המשפט לחידוש ההליך. במידה ויש הסכמה של הצדדים להצעת המגשר, מגישים את הסדר הגישור לבית המשפט לתת לו תוקף של פסק דין. כאשר אין הסכמה, פונים הצדדים לבית המשפט לחידוש ההליך. חשוב לציין כי הצעת המגשר וכן כל הנאמר בגישור הינו חסוי ואין להביאו בפני השופט ואף לא ניתן לעשות שימוש בהמשך ההליך המשפטי במידע שהובא לידי הצדדים במהלך הגישור. רבים טועים לחשוב כי גישור הוא בוררות. הליך הבוררות הוא הליך עליו הסכימו הצדדים כאשר לרוב ההסכמה הינה לדוגמא במסגרת חתימת חוזה ביניהם כאשר קיימת תניית בוררות בחוזה ולא במסגרת הפניה ע"י בית משפט. פניה להליך של גישור הינה לרוב ע"י בית משפט והיא וולנטרית כאמור. הכרעת הבורר הינה פסק דין והיא נועדה להכריע בסכסוך. בית המשפט יהא רשאי להתערב רק במקרים מיוחדים המפורטים בחוק (רשימה סגורה), בעוד תפקיד המגשר הינו לסייע לצדדים להגיע להסדר והצעתו הינה בגדר הצעה בלבד והצדדים רשאים להסכים או לסרב להצעה. בהליך הגישור אין מנצח-מפסיד, אלא יש הסכמה של הצדדים, וכל צד מרגיש שהוא מעט מפסיד חלק מדרישותיו, אולם מרוויח את וודאות התוצאה. הדבר מבטיח העדר יריבות והידברות בין הצדדים ככתוב במסכת סנהדרין "כל מקום שיש אמת, אין שלום. וכל מקום שיש שלום, אין משפט. ואיזהו משפט אמת? – שיש בו שלום. הוי אומר זה הביצוע" (תוספתא, מסכת סנהדרין, א, ג). המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.​